top of page

הספר "חמישים מילים לעצב" נכתב בשנים הראשונות שלאחר מותו הפתאומי של בני, עמר.

קשה להגדיר או לסווג את הספר. הוא אינו ספר זכרונות או יומן. לא ספר פסיכולוגיה או פילוסופיה. לא ספר שירה או פרוזה. ויחד עם זאת הוא כל אלה גם יחד. מנסה לתאר במילים את מה שאי אפשר לתאר במילים. אולי כותרת המשנה תוכל להסביר אותו – דברים החולפים בליבו, מוחו, גופו ונשמתו של אבא הנפרד מבנו בן ה-17.

 

כך הוא מתחיל:

 

הסוף

עמר זנדמן נולד ב־28 במאי 1988 ונפטר ב־11 בספטמבר 2005.

עמר היה בני הבכור.

מתוך אותו בור שנפער פתאום, שבלע לתוכו הכל, משם, מאותו המקום והזמן נולד המסע שלי אל המילים.

אין בכתיבה שלי שום בשורה. במקום בו אני נמצא כבר היו אחרים. את מה שאפשר למצוא כאן, כנראה כבר גילו לפני. אני נמצא עכשיו במקום אחר, חדש. אני מבקש שתראו בדברים שלי בסך הכל דיווח משם. גלויות של אהבה ממקום של כאב. גלויות של תייר. או של גולה. גלויות, דברים שחולפים במוחו, בליבו, בגופו ובנשמתו של אבא הנפרד מבנו בן ה־17.

bottom of page