חמישים מילים לעצב

"יעקב, תרשיחא לכתוב באופן אישי ממני אליך ולא כאיזו ביקורת ספרים מלומדת. ותרשיחא לכתוב את אשר על ליבי ואשר במחשבתי ללא כחל ושרק, הגם שאני מניח שזה unfortunately יביך אותך קצת...

הספר, כפתור ופרח! ועוד איזה פרח - פרח לב הזהב! הבאת לכולנו את הפרח האדום שלו לב זהב הנמצא בהרים הרחוקים. אותו הפרח המוגש תוך הקרבה ומתוך אהבה על ידי הילד היחף, הפצוע והרעב לאימו החולה. בגרסת המקור, לאחר שהאם מריחה את הפרח היא מיד מבריאה. במקרה שלך, ציינת שאין מזור, אבל אני מניח שהמלים "שלכדת" וחיברת ביד אמן (ועוד נגיע לכך בע"ה) יעזרו מאוד לאנשים רבים להתמודד עם העצב והשבר שלהם. בסוף הסיפור המקורי, האם מחבקת ומנשקת את הילד וכל פצעיו נרפאים. כולי תקווה שהפידבקים המרגשים שקיבלת ושעוד תקבל יתנו לך כוחות ושמחה להמשיך קדימה. לאותם אנשים הנמצאים בבור השכול העמוק, השחור, הכואב, העצוב והמעיק, סימנת, עקב בצד אגודל, תוואי לשיפור עמדות ולתקווה שהיא - היא הדלק והדרך ליציאה ממנו. פרקת את הבעיה העצומה, הכבדה, הקשה מנשוא, הבלתי פתירה לתתי בעיות קטנות יותר שאותן ניתן לפתור וזאת באמצעות מודלים פשוטים מתחומים מוכרים החל מדגים לשבת וכלה במאיץ החלקיקים ב - Cern. כן, מאיץ החלקיקים ב - Cern הוא דבר פשוט כשאתה מסביר אותו! מכל מקום, לא יותר מסובך משלפוחית ציפה של דג לשבת בכיור בבת ים. וראה זה פלא, מחברים את הפתרונות לתתי הבעיות הקטנות והנה קבלנו לפתע בעיה אחרת, שונה, קטנה יותר ניתנת לנשיאה.

יעקב, סגרנו אם כך את הנושא "איזה בן אדם זה יעקב!" (על משקל המערכון של הגששים: "תגיד לו איזה ילד זה ששי!"). ועתה נעבור ליעקב האמן.

"העצבות כמו כוס היא ובה יין מר מענבי הנשמה" כתב אברהם חלפי בשירו "השיר על התוכי יוסי". איזה יין מר זה צריך להיות היין הזה מענבי הנשמה! אני רק חושב שצריך לשתות כוס כזאת ומקבל צמרמורת, וגועל ובחילות. כל טיפה - גיהנום עלי אדמות. יעקב, לקחת את אותו היין המר מענבי הנשמה, מהלת אותו בענבי האהבה, בענבי החוכמה, בענבי הענווה (יצא יפה!), בענבי הרגישות ויצרת "נקטר אלים". רבים מהקוראים (ואני ביניהם) ציינו שהם קראו את הספר בשקיקה. למרות העצב, למרות המרירות, למרות הכול, הספר כתוב כל כך יפה שהוא משאיר טעם טוב וטעם של עוד בפה. ביום שאחרי (וגם אחר כך) מרגישים את ה - Hang Over מהיין המר, אבל באמת, הקריאה קולחת.

יעקב, יצקת לי עוד תוכן לביטוי "אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן הדממה".