חמישים מילים לעצב

"ברגע מסוים בקריאה הבנתי שכל מילה שמונחת כאן כבדה. שהיה עליך להרים אותה ממחוזה הטבעי, כלומר ממחוז אי-האמירה והוויתור. הספר מתחיל בהבנה שאין משהו מיוחד בכתיבת אבל כזאת, אבל אם יש משהו שהספר מגלה הוא, שיש. ובאופן כפול ומשולש: לא היה עוד נער כזה, לא היה עוד אב כזה, ולא היה עוד טקסט כזה, העומד ביניהם. אני תוהה בעצב בין כמה זוגות של הורים חיים לילדים חיים עומד דיבור כה משמעותי, כה מחבּר.."