חמישים מילים לעצב

"מאד היתה עזה מרגשת ומטלטלת הקריאה בסיפרך על בנך עומר. במקומות רבים כל כך נגעה הכתיבה בכאב שכמעט ואין לגעת בו. במה שמילים מחטיאות אותו או מסלפות לפעמים. הרגשתי בספר את עוצמת הריק המבקש להתמלא והיודע עם זאת, שאין דבר היכול למלאו. הרגשתי את דחיפות וערנות המחשבה שניעורה בך בעיקבות הכאב הזה , כיצד הכאב הוא מחולל של מחשבה, מחולל של תשוקה לחדור מבעד לניראותם של הדברים והתופעות. זה אינטנסיבי מאד. ומה שבעיקר אינטנסיבי, הם האהבה והגעגועים לעומר. מאד אני מרכינה ראש לא רק בפני כאבך ואומץ ליבך אלא בפני האצילות הרבה העולה מדפיו של הספר הזה. אצילותה של אהבתך לבנך והאצילות שבה אתה נושא את הכאב, אם בכלל אתה נושא אותו, באמצעות הרעב למילים והרצון לדייק אותן. רצון לדייק את התחושה ואת המחשבה, לחדור עד לפרטי פרטיהן. הספר גדוש ברצון הזה ובמאות פרטים שוברי לב, דוקרים, לעיתים מפעימים."